דף הבית
אודות
ציור
כתיבה
וידאו
כתבו עלי
סיפורים קצרים בתרתי משמע


שלא נדע מצורות
לריבוע היו הרבה מעלות (תרתי משמע), אורך רוח ורוחב לב,
ומבחינתו כולם שווים. בכלל הוא היה משוכלל.
אבל היה גם אחד מעוין, עוין במיוחד, ויום אחד כמעט שבר לו צלע.
הלך הריבוע לחברו, זה שתמיד פותח לו דלת, קראו לו דלתון.
סיפר לו מה שקרה, והדלתון אמר: "צריך לעשות לו משפט!"
"פיתגורס?" אמר הריבוע.
"כן, אבל קודם תיקח איזו חופשה, תיסע לגליל, תחזור משוכלל
מהרגיל."
הריבוע נסע, ושם פגש באחת עגולה. הם התאהבו מיד והלכו לראות
סרט בתלת-ממד. אחר כך, במסעדה, הם הזמינו פאי ומשולש פיצה.
ומאז הם יחד, צורה עוטפת צורה, משיקים ונושקים, ושמה בלבו חרוּט...
קח פרי ותהיה לי בריא
יום אחד ביקר התפוז את הַתַּפּוּחַ ואמר: "נהיית מאוד תָּפוּחַ! מתי עלית על
המשקל בזמן האחרון?"
"לפני שבוע אצל הירקן."
"בוא נצא לריצה קלה," אמר התפוז.
התפוח הסכים והשניים יצאו.
"נו עדיין חושב על פומלה?" אמר התפוח.
"כן, אפילו כתבתי לה שיר "הו פומלה..."
"לדעתי כדאי לך לרדת מהעץ הזה, הוא לא יישא פרי."
"האמת שגם אני חושב שאני לא בשל לקשר," אמר התפוז. "וואי, אני כבר
סחוט, בוא נשב קצת בספסל. שומע, היום הייתי אצל הרופא, זה שוב
המעי אגס."
התפוח התחיל לצחוק: "כל פעם בעיה אחרת, רק לפני שבוע היית חבוש..."
"כדאי שתתחיל להעריך את עצמך," המשיך התפוח, "אתה זן נדיר! אתה
הרי חזק בכל הענפים..."
"יש טובים ממני," אמר התפוז.
התפוח צחק שוב: "תמיד אמרתי שאתה כמו הענווים (הענבים)."
חתיכה
היא הייתה כזאת חתיכה!
וככה פתאום נפרדנו
לא הצלחתי להשלים איתה
טוב, זה עניין מורכב
אני חושב שהיא עזבה בגלל הילדים
היא בטח מתחבאת עכשיו, זרוקה,
היא כל כך חסרה לי!
רק איתה חשבתי מחוץ לקופסא
תראו מה זה...להרכיב פאזל של 1000 חתיכות וחתיכה אחת חסרה!
סיגריה קנאית
היא הייתה רזה כזאת, לבנה, קצת ג'ינג'ית עם נמשים, כשפגשה אותי
היא מיד נדלקה. קראו לה camel, היא הבטיחה לי שאיתה אני אגשים
את כל השאיפות. אבל לא עבר זמן רב שכבר רצתה טבעת... ועוד טבעת...
וגם גיליתי שהיא קנאית. היא לא רצתה שאסתכל על אחרות. על סיגריה
time היא אמרה: אתה רק תשרוף את הזמן איתה. L.M? תקבל הלם.
קנט? you kent כל שכטה חרטה!. למרות שרבנו, היא לא הקשיבה לי,
אני עישנתי והיא - שנטי... הייתי מכור אליה אבל הרגשתי שעם camel
אני קמל, עם כל השאיפות לריאות, כבר שאפתי רק לראות. לראות את
האמת. אמרתי לה לעזוב את הבית, שתיקח את כל הקופסאות, "ממך אני
נגמל, camel עם קעקוע של גמל!"
רע מן השורש
חוּם היה הצדיק היחידי בסדום.
השחור היה רוחש מזימות, הלבן נבל, והירוק - יורק כל הזמן.
חוּם היה צבע עצוב. גם וְרוּדָּה אחת שנהג לחבב הפכה שתלטנית וְרוֹדָה,
והצהוב היה מרכל על כולם בעיתון, תחת הכותרת "הצהוב של הַבִּיצָה".
יום אחד הלך החוּם אל הכתום והכסוף, שידועים כנותני עצה, אך גם הם
ראו שחורות. הכתום ראה את התּוֹם, והכסוף את הסוֹף.
הם אמרו: "אין כאן גוון הָגוּן אחד, כולם צבועים."
חוּם קיבל כבר חוֹם, נהיה כולו אדום,
הלך אל הרופא, ושם תור ארוך...
היו חולים כְּחוּלִים ושחורים חִוְּרִים,
אבל גם הרופא לא יכול לעזור. כי מצד שני, גם אצלו הכול אָפוֹר...
כוכבי לכת
היא חמה עליו והוא מאדים, תמיד במבט נוגה.
הם קבעו בקולנוע "שביט", והוא לא ידע: ללכת, לא ללכת?
המשיכה הכבידה עליו, לכל דבר הוא נותן משקל.
בשבילו היא ונוס והוא ננסי.
כך הוא הסתובב במעגלים, לא רצה שתחשוב שנפל מהירח או מפלנטה
אחרת, אבל גם לא רצה שיישאר חלל, ובצדק החליט ללכת...
וכך הם ישבו, מצמידים גוף לגוף. לימים הם נישאו תחת חופת השמים,
וכש"אל ניניו" נולד, היא קמה כל בוקר מוקדם בשביל החלב.
ארון הבגדים
בארון החשוך הם תלויים,
לכל אחד מהם סיפור בדים,
עם עבר מלא כתמים.
אחד צוארון לבן, צָבַר-הוֹן מזיופים.
המעיל מעל בכספים והכניס לכיסים.
הרְעָלָה רע לה על הנשמה, שחורה ואפלה.
החזיות מתחזות, כל לבוש והבושה.
גם הסוודרים את כולם מסדרים,
כן, הבגדים בוגדים...
אבל הייתה אחת שהעזה לחלום,
רק היא חולצה בשלום...
הבצל, התרד ושאר ירקות
יום אחד פגש הבצל את חברו ואמר:
"תרד, שומע? שֶרִי ניסתה להתחיל אתי."
"אתה יודע מה אני תמיד אומר," אמר התרד.
"כן, תרד מזה..." אמר הבצל.
"תמיד אתה נשאר בסוף בַּצֵּל, בָּצָל עם עיניים דומעות, ובכלל, שרי
אמנם קטנה אבל מתפוצצת מכעס."
"ומה עם לפת?"
"הלְפָתוֹת יודעות רק לְפַתּוֹת אותנו."
"והאפונה?"
"את סלק היא סילקה מהבית. הוא אמר 'אני לא אֲפוּנֶה מפה', עד
ששמה לו תרמיל על הגב..."
"היא לא חסה עליו?"
"איפה! הוא קרוע לגזרים, היום רק מקפיצים אותו ממקום למקום..."
"אז מה אתה אומר, שום כלום?"
"יש אחת ג'ינג'ית, מתוקה ובריאה."
"אבל היא בטטה!"
אמנות וכאב
הוא מְעַצֵּב וזה בא מִעֶצֶב, וגם הַקַדָּרוּת קשורה לְקַדְרוּת, ויש כאלה
שאומרים שהפיסול פסול. בכל יצירה תמצא גם צירים, בכל בלדה
יש לידה וגם blood, בניגון יש גם יגון, ואולי גם באך הסתובב עם כאב?
אמנות באה מהלב (art - heart) ומן הסתם זה כואב (hurt).
וגם ב- painting תמצא pain.
סופר לעתים רופס ומשורר מרושש,
אבל יוצר יכול להפוך לרצוי, תתנו לו להיות מאושר (תרתי משמע).
מהומה במטבח
השוקו היה חם, חם מזג וגם התה עלים קצת אלים,
ושם, לא רחוק מהפח, עשו מהומה במטבח.
ללחם המלא הם קראו בשמות,
הגבינה הפכה כחולה מכל המכות,
את הקפה הם טחנו, קראו לו שחור ומר, מה נסגר איתך, פעם ארוך פעם קצר?
הקפה לקח ממש ללב וחשב: צריך לקרות פה נס! אמר לחלב: בוא כנס!
"אתה עמיד וחזק, אתה תפתור את כל הברדק"
השוקו והתה צחקו על החלב: הלך עליו, הלך עליו...
החלב אמר לשוקו "איך אתה לא מתבייש, הרי גם ממני בך יש, ואתה התה
עם ההתנהגות המבישה, ידעת שויסוצקי כתב שירה?
השוקו חטף שוק, התה - הלם תרבות, ופתאום גילו שעשו טעות.
התבלינים עשו לחלב כבוד מלחים,
הלחם המלא, נתן נשיקה ופרס בפניו את כל הפחדים,
כל הגבינות נמרחו עליו,
במטבח החלב - כוכב!
מר בייגלה וגברת שוקולד
זה קרה בתקופה שנראיתי כמו מקל, אבל הקוביות מצאו חן בעיניה, ראיתי
אותה נמסה... לא רציתי להישמע קוץ אפוי (כה צפוי).
התחלנו לדבר על סרטים ואמנות. היא סיפרה ש"צ'רלי בממלכת השוקולד"
דיבר אליה, אני סיפרתי על "חכמת הבייגלה". היא אמרה שיש לי טעם טוב.
ממש נשמעתי לה כמו מלח הארץ. מאז לא רק שאנחנו זוג, אנחנו כאחים (כעכים).

© כל הזכויות שמורות לאורן נחום 2017