דף הבית
אודות
ציור
כתיבה
וידאו
כתבו עלי
סיפורי ילדים ‎
הבור והשור

בכפר קטן חי לו ארנב שלא היה חסר לו כלום. היה לו ראש טוב, לב טוב, כל אחד אהב להיות
בחברתו, אבל משום מה זה נראה שתמיד היה חסר משהו...
כך קרה יום אחד, שהארנב הזמין לסעודה את חבריו לכפר. לארנב היה בית יפה ובהחלט היה לו
על מה להתגאות, אך יותר מכל אהב את גינתו. וכך באותו יום בו המוזמנים היו אמורים להגיע,
טיפח את גינתו, השקה את הפרחים והדשא עם כל האהבה שבעולם, גזם את העצים המיוחדים,
אבל בעודו מסיים את המלאכה לפתע חשכו עיניו. במקום מרוחק וצדדי הוא גילה בור!
"אוי ואבוי", נבהל הארנב. "האורחים יבואו ויגלו כזה בור בגינתי?! מה שווה הגינה? מה שווה
ההשקעה? הרי יש בור! ומה יקרה אם יגלו?"
נותרה שעה עד למועד הגעת האורחים, והארנב לא ידע מה לעשות. "עליי להסתיר את הבור!"
חשב וחשב ולא היה יכול למצוא תשובה בתוך כל הסערה בלבו. אבל אז לרגע פתאום נזכר בפסל
של שור מוזהב שיש לו במרתף. רץ נלהב אל המרתף, חיפש חיפש ומצא. השור העלה אבק
והארנב החל לנקות ולצחצח עד שהפסל הבריק. לקח אותו אל הגינה וחסם איתו את הבור. כל כך
נלהב היה הארנב עד ששכח להכין אוכל לאורחים, אך ורק השור עניין אותו ואיזה רושם זה יעשה
על חבריו.
המועד הגיע והאורחים נכנסו אל הבית, החתולה, הסנאי והקיפוד, ולכל אחד מהם מתנה מיוחדת
לארנב. "אוי, איזה בית נפלא", אמרה החתולה, "ואילו תמונות יפות", השתאו הסנאי והקיפוד. לא
עבר זמן רב עד שהארנב אמר "בואו נצא לגינה". ראו האורחים את הגינה הנפלאה, את העצים,
את הפרחים היפים והתחילו לשבת מסביב לשולחן. ואז הארנב קרא: "יש לי הפתעה בשבילכם,
עוד לא ראיתם את השור!" האורחים הסתקרנו, הלכו בעקבותיו של הארנב, והנה שור מוזהב ניצב
לו בגאון.
חבריו כל כך התפעלו... והארנב גאה בעצמו מתמיד, נצמד אל השור כשידו על ראש הפסל, אך
השור איבד את יציבותו וקרס אל תוך הבור.
האורחים צחקו והארנב לא ידע את נפשו מבושה, הוא לא הוציא מילה, הוא הביט בשור וראה את
עצמו קבור שם במקומו. הארנב התחיל לבכות.
הסנאי ניגש אל הארנב, נתן לו חיבוק חם ואמר: "היי, לא הכול צריך להיות מושלם, תראה איזו
גינה נפלאה יש לך. הבור הקטן הזה בכלל לא משנה"
"נכון מאוד", הצטרפו החתולה והקיפוד.
הארנב התעודד ואמר: "אתם חברים נפלאים, ועם כל ההתרוצצות שלי בחסימת הבור, שכחתי
אפילו להכין לכם אוכל"
"אז בואו נבשל יחד!" אמרה החתולה.
"רעיון מצוין" אמר הארנב.
וכך הארבעה ניגשו אל המטבח, הכינו ארוחה טעימה וישבו מסביב לשולחן. ובעודם אוכלים נראה
שלארנב כל עניין הבור כבר חלף.
כמעט... (ציור אחרון: הארנב מציץ לאחור לכיוון הבור והשור).
האוירון שלא היו לו גלגלים
אני אוירון
ויש לי המון
כנפיים רחבות
עם פסים צבעוניים
פנסים ואורות מנצנצים
ראש מחודד וגם גוף בריא
אבל איך אוכל להמריא?
כי גלגלים אין לי.
ובחוץ יום שטוף שמש ובהיר
וכל האוירונים מכייפים באוויר
ואני אוירון מיוחד
שרוצה גם להתפנק
מדמיין לי לבד
לו גם אני יכולתי לזנק...
יכולתי לטוס גבוה
לגעת בעננים
לחצות ארצות
להכיר חברים
שגם הם כמוני
רוצים להיות חופשיים
אם רק היו לי גלגלים...
ועם קצת מזל גם הייתי מוצא
אוירונית מיוחדת איתה הייתי יוצא
תחת חופת השמים היינו נישאים
והיו נולדים לנו אוירונים קטנטנים.
ואז כמו בהזמנה
הדלת נפתחה
זה דניאל שחזר
ובידו קופסא
ומשם הוא הוציא גלגלים כסופים
וחיבר אותם יחד עם כל החלקים.
ובלחיצת כפתור
התחלתי להמריא
ודניאל לא הבין
איך הפכתי עצמאי...




© כל הזכויות שמורות לאורן נחום 2017